החלטה בתיק ת"ק 11281-12-11

1.         התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע ובה היא עותרת לחייבו לשלם לה סך של     7,000 ש"ח.

2.         אין חולק כי ביום 24.2.10 נחתם חוזה שכירות לפיו התובעת ואישה מאיר (כמשכיר) משכירים לנתבע (כשוכר) דירה הנמצאת ברח' בית ישראל 43 בעמנואל (להלן: "הדירה" או "החוזה" בהתאמה).

3.         אין חולק כי תקופת השכירות עפ"י החוזה נקבעה לתקופה המתחילה ביום 4.3.10 ומסתיימת ביום 3.5.11.

            דמי השכירות נקבעו בחוזה לסך 1,500 ש"ח לחודש. על השוכר היה לשלם כל פעם 2 חודשים מראש.  

            כן הפקיד השוכר בידי הנתבעת שיק לביטחון בלבד שנועד להבטיח כיסוי חובות ו/או נזקים מידי בסך כולל של 10,000 ש"ח.

4.         התובעת שלחה לנתבע ביום 11.4.11 מכתב שבו היא מודיעה לו כי עליו לפנות את הדירה במועד החוזי המוסכם. ביום 4.5.11 ,שבו היה על הנתבע לפנות את הדירה ,הסכימה התובעת לפנים משורת הדין להאריך את שהייתו של הנתבע בדירה עד ליום 4.6.11.

            כן בקשה התובעת לקבל מענה הולם מהנתבע לחוב נטען עד לאותו יום בסך 6,040 ש"ח. ביום 8.8.11 שלחה התובעת מכתב לעוה"ד ברנד שערך את החוזה ובו היא מודה כי קבלה את הדירה לחזקתה ביום 6.6.11 קרי יומיים אחרי המועד המוסכם. לטענת התובעת הנתבע השאיר בדירה נזקים וחוב דמי שכירות בסך 3,000 ש"ח.

5.         בכתב התביעה ננקב סכום כולל של 7,000 ש"ח כאמור לעיל, כאשר הסכום כולל חובות דמי שכירות, החזרת שקים שבוטלו, נזקים שלא תוקנו, פינוי פסולת שהושארה בדירה צביעה וניקיון.

6.         הנתבע מציין בפתיח לכתב הגנתו כי הדירה שהושכרה לו לא הייתה ראויה כלל למגורים, ומצב זה גרם לו להרבה עגמת נפש. הנתבע עותר לחייב את התובעת לשלם לו לסך 30,000 ש"ח השבת דמי שכירות ועונש על התביעה שהגישה כנגדו.

            הנתבע מפנה למסמך החתום  ע"י  אישה של התובעת ברוך קריפור המאשר כי הוא רשאי לחייב בחתימתו גם את התובעת.

            ברישא למכתב מאשר אישה של התובעת כי קבל את הדירה בחזרה לחזקתו ללא נזק שנגרם על ידי הנתבע, וכי נזקים שמפורטים בסעיף 2 למכתב מקורם בתובעת ולא בו. כך אישר אישה של התובעת כי הוא ורעייתו החזיקו בשיקים של הנתבע מפורים אותה שנה ועד ליום 6.6.11 למרות שקבלו תמורתם במזומן.

            באשר לחוב דמי שכירות, טוען הנתבע במכתב האמור כי יש להפחית 2,000 ש"ח מסכום חוב נטען של 6,000 ש"ח שכן שלם ארנונה גבוהה מדי למועצה המקומית עמנואל, וכן כי יש להפחית מחוב זה בגין העובדה שהתובעת אחסנה ציוד בשתי מרפסות של הדירה.

7.         הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 14.6.12 שבה העידו: התובעת ואישה , הנתבע, המתווכת הגב' דבורה ברנד, ואישה - עו"ד יצחק ברנד שערך את החוזה.

8.         מקריאת כל החומר המצוי ברשותי, אני מתרשם כי מדובר בדירה שלא הייתה מאוישת מספר שנים קודם שהושכרה לנתבע. הנתבע צודק כי התובעת לא פינתה מהדירה מיטלטלין שהיו בבעלותו של מי שמכר לה את הדירה.

            אישה של התובעת ספר בעדותו כי בקש להכניס תניה בחוזה לפיה אחרי חודשיים הייתה זכות לנתבע לבטלו ולצאת מהדירה.          

העד בקש לומר כי בכך רצה להיות הוגן עד הסוף עם הנתבע.

העד הוסיף עוד כי ברשותו מספר דירות והוא משכירן כדי שלא יעמדו ריקות והוא מודע לתנאים מקובלים בחוזים מעין אלו. הנתבע התעקש על נוסח מקובל של חוזה ולכן התניה נמחקה.

9.         אודה ולא אבוש כי ראיתי בחיי המקצועיים לא מעט חוזי שכירות, בין של דירות מגורים ובין של נכסים מסחריים.

            אינני זוכר, ולו גם חוזה אחד עם תניה כנ"ל. לא הוצגה בפני טיוטה שיכולה לאשר טיעון זה. יתרה מזו דווקא הכללתה של תניה שכזו יכולה לתמוך בגרסתו של הנתבע, כי מצב הדירה לא היה בכי טוב, וזאת לא בשל מראה חיצוני כפי שתארה המתווכת.